החלטה בתיק ת"א 16198-01-10

מבוא

1.       בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית.

2.       לפני שאתייחס לבקשה לגופה אפרט, בקצרה, את שני ההליכים המתקיימים בין הצדדים ואשר כוללים שני הליכים, שאוחדו.

ההליך הראשון

3.        בהליך הראשון (ת.א. 2803-03-09; להלן: ההליך הראשון) הגיש התובע - בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק), בתאריך 4/3/2009, כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך של כ 1,300,000 ש"ח כנגד הנתבעת מס' 1 - מורן חברה לבניין בע"מ שהינה חברה לבניין ( להלן: החברה) וכנגד הנתבע מס' 2 - מר רון ז'ק (להלן: מר ז'ק), שהינו מנהל הנתבעת ובעל מניות. בכתב התביעה נטענו, בקצרה, הטענות הבאות: בשנת 1999 פתחה החברה חשבון בסניף עכו. בתאריך 16/11/2005, הועמדה לחברה הלוואה בסכום של כ 2,300,000 ש"ח ( להלן: ההלוואה) עליה חתם מר ז'ק כתב ערבות מתמדת שאינה מוגבלת בסכום. עובר להגשת התביעה, בתאריך 24/2/2009, עמד החוב ע"ס של כ 1,300,000 ש"ח. הבנק טען כי:" הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי התובע, ולמרות דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע לא סילקו את החוב לתובע . ." (ס' 6 לכתב התביעה).

4.       החברה ומר ז'ק, מנגד, טענו כי ההלוואה נפרעה כסדרה מדי חודש בחודשו. מדובר בהלוואה אשר נלקחה על רקע בניית פרויקט מסחרי שהוקם בטירת הכרמל ( להלן: הפרויקט). לצורך בניית אותו פרויקט נפתח חשבון ליווי בסניף הבנק בחיפה (להלן: חשבון הליווי). לקראת סיומו של הפרויקט, נותר חוב של כ 2,300,000 ש"ח לחשבון הליווי. אשר על כן, ניתנה ההלוואה, בסניף הבנק לעיל בעכו, לתקופה של 122 חודש - החל מחודש 1/2006 ועד חודש 12/2015. מדובר היה בהחזרים חודשיים שעמדו על כ כ 19,000 ש"ח ובמועד הרלוונטי (סביבות 10-12/2008) עמד חשבון העו"ש בעכו על יתרת חובה של כ 50,000 ש"ח. בהמשך, שב החשבון והמשיך להתנהל ביתרת זכות. לטענת מר ז'ק, הוא לא קיבל מעולם - לא בכתב ולא בע"פ - התראה כי החברה מפגרת בתשלומי ההחזרים.

אציין, כי ככל שנטען בפני, החל מפתיחת ההליכים המשפטיים עומדת החברה בתשלומים.

5.       בתאריך 30/5/2010, הוגש כתב הגנה מתוקן, וכן הוגש כתב תביעה שכנגד ע"ס 10,000,000 ש"ח.

בקצרה, נטענו טענות שונות כנגד הבנק וזאת בנוגע לנזקים כספיים ניכרים שנגרמו בשל ניהול כספי כושל של הבנק בחשבון הליווי של הפרויקט. כך, נטען בין היתר, כי סכום כספי ניכר הומר משקלים לין יפני, על פי החלטת הבנק, דבר שגרם להפסד כספי. עוד נטענו טענות שונות בנוגע לשינויים בתנאי ניהול החשבונות שנעשו ללא הסכמת החברה וכן טענות בנוגע לגביית ריביות בניגוד להסכמים ובניגוד לדין. עוד נטען, כי ההליכים המשפטיים בהם פתח הבנק כנגד החברה, גרמו נזקים לחברה. מדובר בהליכים בהם נקט הבנק בלא שניתנה - עובר לפתיחתם - כל  התראה קודמת והגם שסכומי הפיגור, באם היו, היו בהיקף כספי זניח יחסית. הנזקים באו לידי ביטוי  בהורדת דירוג האשראי בבנקים אחרים, בפגיעה במוניטין ובאי יכולת למכור את חלקי הנכס הממושכן שנותר בידי הנתבעת.

ההליך השני

6.        ההליך השני הוא הרלוונטי לענייננו.

מדובר בת.א. 161-01-10 שהוגש בתאריך 13/1/2010 (להלן: ההליך השני).  התובעת החברה; והנתבע הינו הבנק.

הליך זה ננקט על רקע הליך הליכי מימוש הבטוחה שתפורט להלן, בהם נקט הבנק במקביל להגשת התביעה הכספית בהליך הראשון (למעשה הבקשה למימוש משכון בהוצל"פ הוגשה בחודש 2/2009 וההליך הראשון נפתח בחודש 03/2009). הליכי המימוש ננקטו במסגרת תיק הוצל"פ (חיפה) 02-14660-09-0.

בעקבות נקיטת הליכי ההוצל"פ לעיל, הגישה החברה את ההליך השני ובמסגרתו עתרה לפס"ד הצהרתי, שיקבע כי הבנק לא היה רשאי להעמיד את ההלוואה לפירעון וזאת משום שההלוואה נפרעה ונפרעת על ידי החברה; עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי הבנק לא היה רשאי לנקוט בהליכים למימוש המשכון. במקביל, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני.

החברה חזרה על הטענות שנטענו במסגרת כתב ההגנה בהליך הראשון, היינו כי ההלוואה שניתנה על ידי הבנק שולמה כסדרה. לגופו של עניין נטען, כי עם תחילת הליווי הפיננסי שניתן על ידי הבנק לפרויקט מושכן הנכס, ומעת לעת, עם מכירת היחידות (יחידות מסחריות במרכז מסחרי) עודכנו המשכונים עד למצב ששרר בעת הגשת ההליך השני - נטען, כי הנכס היחיד לגביו קיים משכון הוא נכס יחיד (יחידת משרדים) בגודל של 220 מ"ר. 

7.       בכתב ההגנה בהליך השני, שהוגש בתאריך 16/2/2010, נטען בס' 5, הרלוונטי לבקשה שבפנינו כעת, כי:" יש לסלק את התביעה על הסף וזאת משום שלבימ"ש נכבד זה אין סמכות לדון בתביעה". עוד נטען (ס' 8 לכתב ההגנה), וגם לכך יש חשיבות לבקשה שבפנינו כי:" . . במהלך חודש 2/09 החל הבנק בנקיטת הליכים למימוש ידיה בשטח כ 200 מ"ר בגוש . . . היא היחידה שנותרה משועבדת, להבטחת חובותיה של התובעת (החברה - י.ל.) כלפי הנתבע (הבנק - י.ל.) וזאת כנקוב באגרת החוב הרצ"ב נספח א' ".

8.       בתאריך 17/1/2010, ניתן צו מניעה זמני בהליך השני. במסגרת החלטתו בסעדים הזמניים, קבע כבוד השופט יהושע רטנר כי:" בשלב זה איני רואה מקום לדחות את הבקשה בשל טענת המשיב לחוסר סמכות עניינית. נראה שהסעד המבוקש נוגע בראש ובראשונה למחלוקת הכספית שבין הצדדים, כאשר מחלוקת זו מצויה בגבול סמכותו של בית משפט זה. לא נראה שיש שאלות ממשיות בנוגע לזכויות הצדדים במקרקעין, המחייב העברת הדיון לבית המשפט המחוזי".

איחוד ההליכים

9.       נשוב להליך הראשון - באותו תיק, התנהלו ההליכים המקדמיים בעצלתיים תוך הגשת בקשות מבקשות שונות עד שבסופו של דבר, בתאריך 10/1/2012, ניתנה החלטה בנוגע להגשת תצהירים וכן נקבע מועד הוכחות לתאריך 8/7/12.